השבה אל הטבע – יחמור פרסי

שתפו פוסט זה
יחמור דורון ניסים

שמורת הטבע חי-בר כרמל מוקדשת לגידול בעלי חיים הנתונים בסכנת הכחדה או שנכחדו מן האזור ולהשבתם לטבע. בשמורה גרעיני רבייה ייחודיים של היחמור הפרסי, אייל הכרמל, נשרים ועופות דורסים אחרים, שמהווים חלק חשוב בתוכנית ההשבה אל הטבע.

בשנת 1996 החל תהליך ההשבה של היחמור הפרסי בישראל באזור נחל כזיב. ההשבה לטבע התבססה על גרעין רבייה שהוקם מארבע נקבות שהובאו מאיראן, מיד עם נפילת משטר השאח, וזכר אחד שהתקבל מגן חיות בגרמניה.
תוכנית ההשבה לטבע היא ארוכת טווח, הפרטים המשוחררים שוהים תחילה במכלאת אקלום לתקופה של שלושה חודשים. את היחמורים ממשדרים באמצעי מעקב מתקדמים, המבוססים על טכנולוגיית איכון לווינית מדויקת, המאפשרים לאנשי רשות הטבע והגנים מידע מהימן ומדויק על השתלבותם בסביבתם החדשה-הישנה.
היחמור הפרסי נזכר בתנ"ך כמה פעמים כאחד מבעלי החיים הטהורים שהוקרבו בבית המקדש והיו מותרים לאכילה: "אייל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (דברים י"ד, 5). בעבר היה היחמור הפרסי נפוץ בכל מערב אסיה, אבל יופיו של בעל החיים הזה היה בעוכריו. עם פיתוח הנשק החם ניצודו היחמורים בהמוניהם, עד שהועמד מין זה בסכנת הכחדה חמורה. כיום היחמור הפרסי הוא אחד ממיני האיילים הנדירים ביותר בעולם. המקום היחיד שבו נותרו בטבע פרטים ספורים של יחמור פרסי הוא איראן.

 


היחמור ((Dama mesopotamica הוא סוג במשפחת האיילים. ליחמור קרניים שטוחות, מורחבות בבסיסן. זהו אוכל עשב גדול יחסית, גובה כתפיו כמטר ומשקלו כ-180 ק"ג. הקרניים המסועפות, המתפתחות אצל הזכרים, נושרות מדי שנה בשנה בחודש פברואר, או מעט אחר כך, צומחות מחדש ומגיעות לשיאן בחודש יולי.

 

בשנת 1997 החלה רשות שמורות הטבע בהשבת אייל הכרמל אל הטבע בפארק רמת הנדיב בהר הכרמל.  ההשבה הראשונה כללה שש נקבות ושני זכרים.

אייל הכרמל, שהובא מדרום אירופה, מושב אל הטבע לאחר שהייה קצרה במכלאת הסתגלות. האייל אינו מתרבה כראוי בשבי, הוא חי ביחידות ומגלה תוקפנות כלפי בני מינו, ולכן לא ניתן להחזיק מספר רב של איילים בשטחים קטנים וסגורים ולהקים גרעין רבייה גדול.

 


אייל הכרמל הוא מין במשפחת האיילים. זהו אייל קטן החי במגוון בתי גידול ובטווח אקלימי גדול מאוד. אוכלוסיות של מין זה חיות מדרום אירופה באקלים ים תיכוני ועד לצפון אסיה ומזרח אירופה, שם האקלים קר ויבש. תפוצתו בארץ ישראל היוותה את גבול תפוצתו הדרומי. כריתת חורשים ויערות, כניסת הנשק החם לאזור וכן תרבות ציד שהביאו עמם המתיישבים הטמפלרים מאירופה, הביאו להכחדתו בתחילת המאה ה-20 באזור המזרח התיכון.

 

 

 

סגירת תפריט

עיצוב ופיתוח: קבוצת מינוף

Made by: Minuf Digital

דילוג לתוכן